I have selected mainly the Halakhot which I believe are more needed or relevant for our days. My comments are integrated into the texts.
One should get up in the morning with renewed energies [lit. with the strength of a lion] to serve God, the Creator.
It is appropriate for every God-fearing Jew to lament and grieve for the destruction of the Bet haMiqdash. Many optional prayers were composed for this purpose, one of them is tiqun hatsot, said after midnight. A pious Jew cries for the destruction of the Bet haMiqdash and requests from HaShem to restore His presence in Yerushalayim, building His Temple soon in our times.
Regarding these extra prayers, it is better to say fewer prayers with full consciousness (kavana) than more prayers without full attention. Since these prayers are optional there is no mandatory text that has to be recited, as it will be the case for example, with the recitation of the Shema Israel, etc. Therefore, one should chose quality over quantity. We have translated kavana by consciousness or awareness. The ideal level of kavana includes understanding the meaning of what we read, paying attention to what we read and feeling what we are reading.
Before we start the formal Tefila (Barukh sheAmar, etc) we should read some Biblical passages related to the qorbanot (sacrifices). After we read those texts we ask haShem to consider this recitation as if we have actually offered those sacrifices. All these texts are already included in our prayer books.
According to the Shulhan ‘arukh we should also read every day, among other things, the Ten Commandments. All commentaries agree that the Shulhan ‘arukh is referring here to the private (as opposed to public) recitation of the Ten Commandments. The public reading of the Ten commandments was a subject of debate from Talmudic times (Berakhot 12a). Since the Christian Church considered the Ten Commandments as of a level higher than the rest of the commandments (arguing than only the Ten Commandments were expressed directly by God) Jews have avoided the public recitation of the Ten Commandants. The prevalent custom then is to omit them from public worship.
The first Chapter of Shulhan ‘arukh (Hebrew)
סימן א’
דין השכמת הבוקר ובו ט’ סעיפים:
(א) יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו שיהא הוא מעורר השחר. (ב) המשכים להתחנן לפני בוראו יכוון לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה שהתפילה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה. (ג) ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש. (ד) טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות בלא כוונה. (ה) טוב לומר פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות ופרשיות עולה ומנחה ושלמים וחטאת ואשם. (ו) פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא ביום (ז) כשיסיים פרשת העולה יאמר: יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה וכך יאמר אחר פרשת המנחה והשלמים מפני שהם באים נדבה. (ח) יאמר עם הקרבנות פסוק ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה’. (ט) יש נוהגין לומר פרשת הכיור ואחר כך פרשת תרומת הדשן ואחר כך פרשת התמיד ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סממני הקטורת ועשייתו:
